יורש שגר בחו"ל, או יורשיו של מנוח שגר בחו"ל והשאיר נכס בישראל, נתקלים באותן שאלות: איזה צו נדרש בישראל, לפי איזה דין מתחלק העיזבון, כמה מס ישולם במכירה, ואיך יוצא הכסף מהארץ. להלן התשובות לפי סדר הטיפול.

מס ירושה ומס עיזבון

בישראל אין מס ירושה ואין מס עיזבון. חוק מס עזבון, תש"ט-1949, בוטל בחוק מס עזבון (ביטול), התשמ"א-1981: הביטול חל על עיזבון של מי שנפטר אחרי 31 במרס 1981, ומיום 1 בינואר 1988, לפי חוק מס עזבון (ביטול) (תיקון), התשמ"ח-1988, גם על עיזבון של מי שנפטר לפני כן. סעיף 4 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 קובע ש"הורשה איננה מכירה". קבלת נכס בירושה אינה אירוע מס: לא מס שבח ולא מס רכישה, גם כשהיורש תושב חוץ. אירוע המס הוא המכירה בידי היורש. לישראל אין אמנות למניעת כפל מס על ירושות ועיזבונות (אמנות מס ירושה). יורש שגר במדינה עם מס ירושה משלם אותו לפי דינה גם על נכס בישראל, ובלי זיכוי. כך, למשל, בצרפת (ראו אמנת המס ישראל-צרפת).

ירושת נכסים של תושב חוץ בישראל: הסמכות והדין

סעיף 136 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 מסמיך את בתי המשפט בישראל לדון בירושתו של "כל אדם שמושבו ביום מותו היה בישראל או שהניח נכסים בישראל". דירה או חשבון בנק בישראל מספיקים, גם אם המנוח חי ונפטר בחו"ל. שאלת הדין החל נפרדת משאלת הסמכות. סעיף 137 קובע ש"על הירושה יחול דין מושבו של המוריש בשעת מותו". מנוח שמרכז חייו היה בצרפת או בארצות הברית, ירושתו נדונה בישראל לפי הדין הצרפתי או לפי דין המדינה האמריקאית שבה גר. הדבר חל גם על חלוקת העיזבון בין בן הזוג לילדים, שעשויה להיות שונה מהחלוקה לפי הדין הישראלי. דין זר הוא עובדה הטעונה הוכחה, בדרך כלל בחוות דעת מומחה. לכלל שני סייגים. סעיף 142 קובע שאם דין מדינת המושב מפנה בעניין מקרקעין לדין מקום הנכס, ישראל מקבלת את ההפניה ומחילה את הדין הישראלי על הדירה. כך נוהגות רבות משיטות המשפט האנגלו-אמריקאיות. סעיף 140 מכיר בצוואה מבחינת צורתה אם היא כשרה לפי הדין הישראלי, לפי דין מקום עשייתה, מושבו, מגוריו הרגילים או אזרחותו של המצווה, ולגבי מקרקעין גם לפי דין מקום הנכס. צוואה שנערכה כדין בחו"ל אינה נפסלת בישראל בשל צורתה.

הפרוצדורה: צו ירושה או צו קיום צוואה ישראלי

צו קיום צוואה שניתן בבית משפט בלונדון או Probate מבית משפט בניו ג'רזי אינו תקף בישראל כשלעצמו. סעיף 39 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע ש"אין לתבוע זכויות על פי צוואה ואין להיזקק לה כצוואה אלא אם ניתן עליה צו קיום". הצו ניתן בישראל. לפי סעיף 66, הרשם לענייני ירושה במשרד המשפטים מצהיר על זכויות היורשים בצו ירושה כשאין צוואה, ובצו קיום צוואה כשיש. כשמושב המנוח לא היה בארץ, הבקשה מוגשת לרשם שבאזור פעולתו נמצאים הנכסים (תקנה 13 לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998). במקרה זה הבקשה המשולבת לצו ולרישום בטאבו, שמשרד המשפטים מציע, אינה פתוחה. הרישום בטאבו נעשה בשלב נפרד אחרי הצו.

הבקשה מוגשת באופן מקוון. מי שמיוצג בעורך דין חייב להגיש בדרך זו בלבד (תקנה 14(ד)). לבקשה מצורפים תעודת פטירה (כשלמנוח לא הייתה תעודת זהות ישראלית), הצוואה המקורית, אישור על משלוח הודעה בדואר רשום ליורשים האחרים או תצהיר על מסירתה אישית, ייפוי כוח לעורך הדין, והאגרה. כמה הוראות בתקנות רלוונטיות במיוחד ליורש בחו"ל. תעודת פטירה: אם למנוח הייתה תעודת זהות ישראלית ונפטר בחו"ל, יש לעדכן תחילה את הפטירה במרשם האוכלוסין ורק אחר כך להגיש. אם לא הייתה לו תעודת זהות ישראלית, מגישים תעודת פטירה זרה מאומתת כדין. הצוואה המקורית: בהגשה מקוונת היא נמסרת פיזית לרשם בתוך שבעה ימים. מי שמחזיק בה בחו"ל שולח אותה מראש. כשהמקור נשאר בבית משפט זר שכבר נתן עליו צו קיום, סעיף 68(ב) לחוק ותקנה 14(ב)(3) מאפשרים להגיש במקומו את צו הקיום הזר, מאומת כתעודת חוץ לפי סעיף 30 לפקודת הראיות, בלי בקשה נפרדת להוכחת הצוואה. הצו הזר אינו מחליף את הצו הישראלי, אך פותר את בעיית המקור.

שפה ואימות. תקנה 54א קובעת שמסמך בשפה זרה מוגש עם תרגום לעברית או לערבית מאושר בידי נוטריון. מסמך באנגלית פטור מכך, אלא אם הרשם דורש תרגום. תעודת פטירה צרפתית, צוואה בספרדית או צו קיום גרמני טעונים תרגום נוטריוני. מסמכים אמריקאיים ובריטיים בדרך כלל לא. את התצהירים וייפוי הכוח חותם היורש בחו"ל באחת משתי דרכים. הראשונה: בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל, המוסמך לפי סעיף 50א לחוק הנוטריונים לפעול כנוטריון. במקרה זה אין צורך באימות נוסף. השנייה: בפני נוטריון מקומי, ואז המסמך מאומת באפוסטיל לפי אמנת האג 1961 שישראל צד לה. הדרך הראשונה חוסכת שלב, אך תלויה בתור בקונסוליה.

לוח הזמנים. סעיף 67 לחוק מחייב פרסום של הבקשה ותקופה של שבועיים לפחות להתנגדויות. הרשם מפרסם באתר האפוטרופוס הכללי וברשומות. לפי הנתונים שמפרסם משרד המשפטים, צו ניתן ככלל בתוך כארבעים יום מההגשה, או מיום מסירת הצוואה המקורית, לפי המאוחר. כשאין בין היורשים או הזוכים איש מילדי המנוח וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם או בן זוגו, למשל כשהזוכים לפי הצוואה הם בני דודים או חברים בחו"ל, או כשאחד היורשים נעדר, הבקשה מועברת לתגובת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה (תקנה 54). התקופה מתארכת בהתאם. העברה לבית המשפט לענייני משפחה נעשית לפי סעיף 67א בעיקר אם הוגשה התנגדות, אם המדינה, היועץ המשפטי לממשלה או האפוטרופוס הכללי מעורבים בבקשה, או לפי שיקול דעת הרשם. מגורי המנוח או היורש בחו"ל אינם עילה להעברה כשלעצמם. הצו דיגיטלי. הוא נשלח לדואר האלקטרוני של המבקש ומועבר במקביל בממשק ישיר לטאבו, לרשות מקרקעי ישראל, לרשות המסים ולבנקים. יורש שצריך להציג את הצו במדינה אחרת מזמין העתק דיגיטלי בחיתום אפוסטיל.

הסתלקות מהעיזבון: רק לטובת בן זוג, ילד או אח

יורש בחו"ל עשוי לרצות לוותר על חלקו, מטעמי מס במדינתו או כדי לרכז את הדירה בידי אח שגר בישראל. סעיף 6 לחוק הירושה מאפשר להסתלק מהחלק בעיזבון, כולו או מקצתו, בהודעה בכתב לרשם כל עוד לא חולק העיזבון. הסעיף קובע ש"אין הסתלקות לטובת אדם אחר, אלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש", ושהסתלקות על תנאי בטלה. ההודעה נעשית בתצהיר (תקנה 16(ב)). היורש בחו"ל חותם עליו בקונסוליה או בפני נוטריון עם אפוסטיל. הסתלקות לטובת אחיין או לטובת אדם זר אינה אפשרית בדרך זו. במקרה כזה היורש מקבל את חלקו ומעביר אותו הלאה בעסקה נפרדת.

פעולה מרחוק: ייפוי כוח וחלוקה בין היורשים

מהצו ועד המכירה היורש אינו צריך להגיע לישראל. סעיף 20(א) לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976 דורש שייפוי כוח לעסקאות במקרקעין ייערך או יאומת בידי נוטריון. סעיף 20(ב) מוציא מתחולתו "יפוי-כוח שניתן בחוץ לארץ לפי דיני המקום שבו ניתן". ייפוי כוח שנחתם בפני הקונסול הישראלי, או בפני נוטריון מקומי ואומת באפוסטיל, מספיק לרישום הירושה בטאבו, לחתימה על חוזה המכר, לדיווח לרשות המסים ולקבלת התמורה. את חוזה המכר חותם מיופה הכוח בישראל. החתימה היחידה המחייבת התייצבות אישית של היורש היא על ייפוי הכוח, בפני הקונסול או הנוטריון. לכן מטפלים במסמך זה ראשון.

כשיש כמה יורשים, החלוקה ביניהם אינה אירוע מס כל עוד היא נעשית בתוך נכסי העיזבון. סעיף 5(ג)(4) לחוק מיסוי מקרקעין קובע שחלוקת נכסי עיזבון בין יורשים לא תיראה כמכירה, "ובלבד שאם במסגרת החלוקה ניתנה תמורה בכסף, או בשווה כסף שאינו נכס הנמנה עם נכסי העזבון, יראו את חלק העזבון שבשלו ניתנה התמורה כאילו נמכר". דוגמה: אח בישראל מקבל את הדירה, ואחותו בחו"ל מקבלת את חשבון הבנק ותיק ההשקעות של ההורים. זו חלוקה פטורה. אם האח מקבל את הדירה ומשלם לאחותו מכיסו, זו מכירה של חלקה: מס שבח לה ומס רכישה לו. הסעיף חל על החלוקה הראשונה של העיזבון, לפני רישום הצו או אחריו.

מס שבח במכירת הנכס בידי היורשים

היורש נכנס לנעלי המוריש. לפי סעיפים 26 ו-37 לחוק מיסוי מקרקעין, כשהמוריש נפטר מ-1 באפריל 1981 ואילך, יום הרכישה ושווי הרכישה של היורש הם אלה שהיו נקבעים למוריש אילו מכר בעצמו. דירה שההורים קנו ב-1985 נמכרת בידי הבן ב-2026 עם שבח שנצבר מ-1985, ולא מיום הפטירה. ליום הרכישה המוקדם יש גם יתרון. לפי סעיף 48א(ב2), בדירת מגורים מזכה שנרכשה לפני 1 בינואר 2014 השבח הריאלי שנצבר עד אותו יום פטור ממס. רק החלק שמאותו יום ואילך חייב במס בשיעור 25 אחוז. זהו החישוב הליניארי, והוא חל גם על תושב חוץ. בדירת ירושה ותיקה הוא מפחית חלק ניכר ממס השבח, בלי פטור נוסף.

דירת מגורים מול נכס אחר

סוג הנכס קובע את מסלול המס. הפטור הליניארי של סעיף 48א(ב2) והפטורים של פרק חמישי 1 (סעיף 49ב) חלים על "דירת מגורים מזכה" בלבד: דירה ששימשה בעיקרה למגורים בארבע חמישיות מתקופת השבח או בארבע השנים שקדמו למכירה. קרקע, חנות, משרד או מגרש שהתקבלו בירושה אינם זכאים לפטור כלשהו. עליהם חל סעיף 48א(ב1). השבח הריאלי מחולק לפי תקופות: החלק שעד 7 בנובמבר 2001 ממוסה בשיעור השולי המרבי לפי סעיף 121 לפקודה (47 אחוז); החלק שמאותו יום ועד 31 בדצמבר 2011 בשיעור עד 20 אחוז; והיתרה בשיעור עד 25 אחוז. לנכס ירושה שנרכש בידי המוריש לפני 1961 קיימים שיעורים היסטוריים מופחתים לפי סעיף 48א(ד). התוספת השנתית שנקבעה בסעיף מ-2011 ואילך מביאה אותם במכירה ב-2026 לתקרת השיעור הרגיל. על השבח מנכס שאינו דירה חל גם מס יסף: 3 אחוז על הכנסה חייבת מעל 721,560 שקל בשנה, ועוד 2 אחוז על הכנסה ממקור הוני מאותו סף. בסך הכול עד 30 אחוז על השבח הריאלי שמ-2012. הפטור הליניארי לדירה אינו מותנה בתושבות. יורש תושב חוץ זכאי לו כמו תושב ישראל.

הפטורים, והאבחנה בין יורש תושב ישראל ליורש תושב חוץ

הפטור המלא לדירת ירושה, סעיף 49ב(5), מעמיד שלושה תנאים מצטברים: המוכר הוא בן זוגו של המוריש, צאצאו או בן זוגו של צאצא; לפני פטירתו היה המוריש בעלים של דירת מגורים אחת בלבד; ואילו היה המוריש בחיים ומוכר את הדירה, היה פטור ממס בשל המכירה. אח או אחיין אינם נכללים בסעיף. מוריש שהשאיר שתי דירות שולל את הפטור בשתיהן. נייר עמדה 03/2026 של רשות המסים חוזר על התכלית: היורש נכנס בנעלי המוריש ומוכר "כאילו המוריש עצמו מוכר אותה".

זהו הקושי העיקרי של היורש תושב החוץ. סעיף 49א(א) מעניק את פטור דירת המגורים ל"תושב ישראל או תושב חוץ שאין לו דירת מגורים במדינה שבה הוא תושב", וקובע חזקה: "יראו תושב חוץ כמי שיש לו דירת מגורים במדינה שבה הוא תושב, כל עוד לא המציא אישור משלטונות המס באותה מדינה כי אין לו דירה כאמור". הוראת ביצוע 5/2013 מבהירה שלושה דברים: החזקה חלה גם על פטור סעיף 49ב(5); תצהיר או מסמך אחר אינם תחליף לאישור רשות המסים הזרה; ותושב חוץ שלא המציא אישור ממוסה כמרובה דירות אף אם הדירה בישראל היא דירתו היחידה. לפי עמדה זו, יורש שגר בדירה בבעלותו בבוסטון או בפריז אינו זכאי לפטור 49ב(5), ללא קשר למצב המוריש, ונותר לו החישוב הליניארי. העמדה שנויה במחלוקת: אין הלכה של בית המשפט העליון בשאלה, וקיימת ביקורת מקצועית הגורסת שהחלת החזקה שבסעיף 49א(א) על פטור דירת הירושה היא פרשנות מרחיבה שאין לה עיגון בלשון הסעיף. עד להכרעה שיפוטית זו עמדת הרשות, ולפיה נוהגים בפועל.

רוב רשויות המס בעולם אינן מנפיקות אישור כזה. תוספת מס' 2 להוראת הביצוע (2017) קובעת שנכון למועדה ידוע רק על בלגיה ורוסיה כמנפיקות אישור. לכל שאר המדינות נקבע מסלול חלופי: חוזה שכירות או הסכם אחר המעיד שהמוכר שוכר את ביתו; אישור מוניציפלי, בדומה לארנונה, שהוא משלם כמחזיק ולא כבעלים; אישור מרשות המס במדינת התושבות שלא דיווח על הכנסות שכירות, או לחלופין דוחות המס שלו; ותצהיר לפי פקודת הראיות שאין לו זכויות בדירת מגורים במדינת תושבותו. במדינה פדרלית כמו ארצות הברית או שווייץ, האישורים צריכים לכסות את כל המדינות או הקנטונים. איסוף המסמכים עשוי להימשך זמן רב. לכן מתחילים בו עם הגשת הבקשה לצו.

כשהמוריש עצמו היה תושב חוץ, התנאי השלישי של סעיף 49ב(5), שהמוריש היה פטור אילו מכר בחייו, נבחן לפי מצבו של המוריש. לעמדתנו יש לצפות שרשות המסים תחיל גם עליו את חזקת סעיף 49א(א) ותדרוש הוכחה שלא הייתה לו דירה במדינת מושבו. הכרעה רשמית מפורשת בשאלה זו לא פורסמה. משפחה של תושבי חוץ נערכת להמצאת האישורים גם לגבי המנוח. לעניין פטור דירת המגורים היחידה (סעיף 49ב(2)), הדורש החזקה של 18 חודשים, נמנית גם התקופה שבה החזיק המוריש בדירה כדירת מגורים. ועדת הערר בעניין גבע (ו"ע 59018-11-21) הסבירה את ההיגיון שמאחורי שלילת הפטור מתושבי חוץ בדברי מנהל רשות המסים בוועדת הכספים: אם תושב חוץ יקבל פטור ממס שבח, ישראל תוותר על המס לטובת המדינה שבה הוא תושב. הפטור, כשהוא ניתן, מוגבל לשווי מכירה של 5,008,000 שקל (סעיף 49א(א1), ללא הצמדה עד 2027). על החלק שמעליו חל מס לפי החישוב הרגיל.

העברת הכספים לחו"ל

תמורת המכירה מופקדת בחשבון ישראלי. על העברתה לחו"ל חל סעיף 170 לפקודת מס הכנסה. הסעיף מחייב את "כל המשלם לאדם שאינו תושב ישראל" הכנסה חייבת לנכות מס במקור בשיעור 25 אחוז ליחיד, ומגדיר משלם "לרבות מוסד כספי… שבאמצעותו משתלמת ההכנסה, אלא אם כן בידי המוסד הכספי אישור מפקיד השומה הפוטר אותו מחובת ניכוי במקור". רשות המסים חזרה על כך בעדכון להוראת ביצוע 34/93 מדצמבר 2025: החובה חלה הן על המשלם והן על הבנק שדרכו עובר התשלום. בפועל הבנק מתנה את ההעברה בהצהרה על תשלום לתושב חוץ (טופס 2513) בצירוף אסמכתה למהות התשלום, ולעיתים באישור פקיד השומה. לתמורת מכירה שכבר דווחה ומוסתה במס שבח מצרפים את אישורי מיסוי המקרקעין. את המסמכים מכינים לפני החתימה על חוזה המכר, משום שמועדי התשלום בחוזה אינם תלויים באישור שטרם התבקש.

חוק הירושה, התשכ"ה-1965, סעיפים 6, 39, 66, 67, 67א, 68(ב), 136, 137, 140, 142; תקנות הירושה, התשנ"ח-1998, תקנות 13, 14, 16, 17, 54, 54א; דפי השירות של הרשם לענייני ירושה במשרד המשפטים (עודכנו יוני 2026); חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, סעיפים 4, 5(ג)(4), 26, 37, 47, 48א(ב1), 48א(ב2), 48א(ד), 49(א), 49א(א), 49א(א1), 49ב(5); הוראת ביצוע מיסוי מקרקעין 5/2013 ותוספת מס' 2 (2017); נייר עמדה מיסוי מקרקעין 03/2026; ו"ע 59018-11-21 גבע נ' מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב; חוק הנוטריונים, התשל"ו-1976, סעיפים 20 ו-50א; פקודת הראיות, סעיפים 30-31; תקנות לביצוע אמנת האג (ביטול אימות מסמכי חוץ ציבוריים), התשל"ז-1977; פקודת מס הכנסה, סעיפים 121, 121ב ו-170; הוראת ביצוע מס הכנסה 5/2025 (מס יסף); הוראת ביצוע 34/93, תוספת 1 (עדכון דצמבר 2025).

להמשך קריאה

עודכן לאחרונה: 7 בספטמבר 2026

האמור לעיל הוא סקירה כללית ואינו ייעוץ משפטי או מיסויי. החוק, השיעורים והסכומים משתנים, וכל מקרה תלוי בנסיבותיו.