7 בספטמבר 2026 · עולים ותושבי חוץ
אמנת המס ישראל-צרפת: מה היא מסדירה לעולה מצרפת ולישראלי עם נכס שם, ומה היא משאירה פתוח
פנסיה צרפתית, דירה שנשארה בפריז, דיבידנדים, מס העושר הצרפתי, מס היציאה וירושה: מה האמנה מ-1995 מקצה לכל מדינה, ואילו שאלות היא אינה נוגעת בהן כלל.
האמנה בין ישראל לצרפת למניעת מסי כפל נחתמה בירושלים ב-31 ביולי 1995, נכנסה לתוקף ב-18 ביולי 1996 וחלה על הכנסות מ-1 בינואר 1997. בישראל היא הוחלה בצו מס הכנסה (מניעת מסי כפל) (צרפת), התשנ"ז-1996, במקום האמנה הקודמת, שהייתה בתוקף עד 31 בדצמבר 1996. האמנה קובעת, לכל סוג הכנסה, לאיזו משתי המדינות זכות המיסוי וכיצד המדינה השנייה מונעת את הכפל.
שני כללים עומדים ביסוד האמנה. האמנה מחלקת את זכות המיסוי בין המדינות; היא אינה יוצרת מס ואינה מבטלת מס. אם הדין הפנימי של מדינה אינו ממסה הכנסה מסוימת, האמנה לא משנה דבר; אם שתי המדינות ממסות, האמנה קובעת איזו מהן מוותרת. האמנה חלה על מסי הכנסה ומסי הון בלבד. מס ירושה ומס מתנה אינם בה, ואין בין ישראל לצרפת אמנה למניעת כפל מס על ירושות ועיזבונות (אמנת מס ירושה).
תושב של איזו מדינה? השאלה שקודמת לכל השאר
האמנה חלה רק על מי שהוא תושב אחת המדינות, וכל כלליה מניחים שידוע איזו מהן. סעיף 4, "מקום מושב לצרכים פיסקליים", מפנה תחילה לדין הפנימי: תושב מדינה הוא מי שנתון בה למס בשל מקום מושבו, מקום מגוריו או מבחן דומה. בישראל המבחן הוא מרכז החיים, על פי מכלול הקשרים המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים, עם שתי חזקות של ימי שהייה (מבחן התושבות בישראל). בצרפת הדין הפנימי בוחן את בית המגורים או מקום השהייה העיקרי, את מקום הפעילות המקצועית העיקרית או את מרכז האינטרסים הכלכליים. אדם עשוי להיות תושב שתי המדינות לפי דיניהן, בייחוד בשנת המעבר.
למקרה כזה סעיף 4(2) קובע שוברי שוויון לפי סדר: הוא תושב המדינה שבה עומד לרשותו בית קבע; אם יש לו בית קבע בשתיהן, המדינה שיחסיו האישיים והכלכליים עמה הדוקים יותר, מה שהאמנה מכנה "מרכז האינטרסים החיוניים"; אם אין הכרעה, המדינה שבה הוא נוהג לגור; אחריה, המדינה שהוא אזרחה; ולבסוף הסכמה הדדית בין הרשויות. אצל עולה ששמר דירה בצרפת ההכרעה נופלת בדרך כלל במבחן מרכז האינטרסים החיוניים: מקום המשפחה, העבודה וחשבונות הבנק. בשנת העלייה כדאי לאסוף מראש את המסמכים שקובעים את תאריך המעבר, מפני ששתי הרשויות עשויות לראות אותו אחרת.
הגדרת "תושב" בסעיף 4 מוציאה מגדרה אדם הנתון למס במדינה רק ביחס להכנסה ממקורות באותה מדינה. עולה חדש נהנה בישראל, במשך עשר שנים, מפטור על הכנסותיו מחוץ לישראל. הוא עדיין נתון למס בישראל מכוח תושבותו; הפטור נוגע להכנסות מסוימות, לא למעמדו. האמנה אינה מטפלת בנקודה הזאת, ולמיטב ידיעתנו רשות המסים הצרפתית לא פרסמה עמדה ייעודית בעניין ישראל. זו אחת הסיבות שגופים צרפתיים דורשים כמעט תמיד אישור תושבות ישראלי לצורכי מס.
הפנסיה: הכלל הנוח, והחריג
סעיף 18, "קיצבאות", קובע שקיצבאות, אנונות וגמול דומה ששולמו לתושב מדינה מתקשרת ניתן לחייבם במס רק באותה מדינה. פנסיה צרפתית לתושב ישראל חייבת במס רק בישראל. הסעיף אינו מבחין בין הפנסיה הבסיסית לפנסיות המשלימות ואינו מייחד דין לפנסיה של הביטוח הסוציאלי: כולן תחת סעיף 18, למעט החריג שלהלן.
בצד הישראלי, הפנסיה הצרפתית היא הכנסה שמקורה מחוץ לישראל, ולעולה חדש או לתושב חוזר ותיק היא נכנסת לפטור עשר השנים של סעיף 14 לפקודה. התוצאה המעשית בתקופה הזאת: פנסיה שאינה ממוסה לא בצרפת, מכוח האמנה, ולא בישראל, מכוח הדין הפנימי. כדי שקרן הפנסיה הצרפתית תפסיק לנכות מס במקור יש להמציא לה אישור תושבות לצורכי מס מרשות המסים בישראל על גבי הטופס הצרפתי המקובל (מס' 5000). עד להשלמת התיק, הקרן מנכה את המס שחל על פנסיות המשולמות לתושבי חוץ.
החריג הוא פנסיה ציבורית. סעיף 19(2), "גמול בעד שירות ציבורי", שומר למדינה המשלמת את זכות המיסוי על קיצבה המשולמת בידי המדינה, רשות מקומית או גוף משפטי שלהן בעד שירותים שניתנו להן. פנסיה של עובד מדינה, מורה במערכת החינוך הציבורית או איש צבא נשארת חייבת במס בצרפת גם אחרי העלייה. האמנה מאפשרת היפוך של הכלל, אך בתנאי שכמעט אינו מתקיים: הקיצבה עוברת למדינת התושבות רק אם המקבל הוא תושב ואזרח שלה בלי להיות גם אזרח המדינה המשלמת. עולה ששומר על אזרחותו הצרפתית, וכך נוהגים כמעט כולם, נשאר בכלל הרגיל. הפנסיה הציבורית שלו ממוסה בצרפת; בישראל סעיף 23 לאמנה מחייב לזכות את המס הצרפתי, ובעשר השנים הראשונות הפטור של סעיף 14 ממילא מייתר את השאלה.
הדירה שנשארה בצרפת: שכירות ומכירה
עולים רבים שומרים נכס בצרפת, מזהירות או מפני שהוא מושכר. כאן נוסח האמנה מחמיר מנוסח המודל של ה-OECD. סעיף 6 קובע שהכנסה המופקת ממקרקעין תהיה חייבת במס רק במדינה שבה נמצאים המקרקעין. דמי שכירות מדירה בפריז שמקבל תושב ישראל חייבים במס בצרפת, ורק בצרפת, מבחינת האמנה.
במקרה כזה הדין הצרפתי מחיל את משטר תושבי החוץ. הכנסות השכירות ממוסות לפי מדרגות המס עם שיעור מינימום של 20 אחוז, ו-30 אחוז על החלק שמעל המדרגה השנייה (כ-29,600 אירו בהכנסות 2025), אלא אם הנישום מוכיח שהשיעור הממוצע על כלל הכנסתו העולמית נמוך יותר. לזה נוספים דמי הביטוח הסוציאלי. כאן רווחת טעות: השיעור המופחת של 7.5 אחוז חל רק על מי שמבוטח במערכת ביטוח סוציאלי של מדינה באזור הכלכלי האירופי, בשווייץ או בבריטניה. תושב ישראל, המבוטח בביטוח הלאומי הישראלי, משלם על הכנסות השכירות הצרפתיות את השיעור המלא, 17.2 אחוז.
בצד הישראלי, דמי השכירות האלה הם הכנסה מנכס מחוץ לישראל והם בפטור עשר השנים של העולה. אחרי תום התקופה ישראל ממסה אותם לפי דינה, באחד משני מסלולים לבחירת הנישום. במסלול הרגיל ממוסה ההכנסה בשיעור השולי, וסעיף 23 לאמנה מחייב לזכות את המס הצרפתי ששולם, עד גובה המס הישראלי על אותה הכנסה; מכיוון שהמס הצרפתי על שכירות רק לעיתים רחוקות נמוך מהישראלי, הזיכוי מכסה את רוב המס הישראלי. במסלול 15 אחוז לפי סעיף 122א אין זיכוי בשל המס ששולם בצרפת, כך שהמס הצרפתי המלא נוסף על 15 האחוזים הישראליים. לדירה בצרפת המסלול המיוחד כמעט תמיד מפסיד.
על המכירה חל אותו עיקרון. סעיף 13 מקצה למדינה שבה נמצא הנכס את המיסוי של רווח ממכירת מקרקעין, וגם של רווח ממכירת מניות בחברה שנכסיה מורכבים בעיקר ממקרקעין כאלה; מאז שהאמנה הרב-צדדית (MLI) חלה עליה, ב-2019, ההרכב הזה נבחן ב-365 הימים שקדמו למכירה. השבח על הדירה הצרפתית ממוסה אפוא בצרפת לפי משטר תושבי החוץ. בישראל הוא בפטור אם המכירה בתוך עשר השנים; אחריהן חל מנגנון הזיכוי.
דיבידנדים, ריבית ותמלוגים: ניכוי במקור מוגבל
בהכנסות מניירות ערך האמנה משאירה את זכות המיסוי למדינת התושבות, ומתירה למדינת המקור ניכוי במקור עד תקרה. בדיבידנד התקרה היא 15 אחוז מהסכום ברוטו ליחיד, ו-5 אחוז לחברה המחזיקה 10 אחוז לפחות בחברה המחלקת, עם דרישת החזקה של 365 ימים מאז 2019. בריבית התקרה היא 10 אחוז, 5 אחוז באשראי ספקים ובהלוואות בנקאיות מסוימות, ופטור מלא לריבית המשולמת למדינה או בערבותה. בתמלוגים התקרה היא 10 אחוז, וזכויות יוצרים ביצירות ספרותיות, אמנותיות או מדעיות, למעט סרטים, חייבות רק במדינת התושבות.
הדין הצרפתי מנכה במקור מדיבידנד המשולם ליחיד תושב חוץ 12.8 אחוז, פחות מתקרת האמנה, כך שהאמנה אינה מקטינה כאן דבר. בעשר שנות הפטור הישראלי הניכוי הזה הוא עלות סופית: ישראל אינה ממסה את ההכנסה, ולכן אין מס ישראלי שממנו אפשר לזכות. אחרי עשר שנים הוא ניתן לזיכוי כנגד המס הישראלי על הדיבידנד. על ריבית, הדין הצרפתי ככלל אינו מנכה עוד מס במקור לתושבי חוץ, ותקרת ה-10 אחוז שבאמנה נשארת תיאורטית.
מס העושר הצרפתי: מה נשאר בו אחרי העלייה, ומה נכנס אליו לפניה
האמנה מ-1995 היא מהאמנות שמכסות גם מס על הון. סעיף 22 מקצה למדינה שבה נמצאים המקרקעין את ההון המיוצג על ידם, ועל ידי מניות בחברה שנכסיה בעיקר מקרקעין; כל שאר מרכיבי ההון חייבים רק במדינת התושבות. הנוסח מתייחס למס העושר הצרפתי של אז (ISF); מס העושר על נדל"ן (IFI) שהחליף אותו ב-2018 נכנס דרך סעיף 2, שמחיל את האמנה על מסים זהים או דומים במהותם, וברשימת האמנות שמפרסמת רשות המסים הצרפתית ישראל עדיין מסומנת כאמנה שחלה על מס הון.
הדין הפנימי הצרפתי מוביל ממילא לאותה תוצאה. מי שאינו תושב צרפת חייב ב-IFI רק על נכסי מקרקעין בצרפת, ובמניות רק על החלק שמייצג מקרקעין צרפתיים. עולה שהעביר את מרכז חייו לישראל יוצא מה-IFI על כל מה שאינו צרפתי; הדירה שקנה בירושלים אינה נכללת בו. סף החיוב נשאר 1.3 מיליון אירו של נדל"ן נטו.
בכיוון ההפוך, תושב צרפת שקונה דירה בתל אביב מוסיף אותה לנדל"ן החייב שלו, מפני שתושב צרפת ממוסה על מקרקעין בצרפת ומחוצה לה. האמנה הייתה מזכה אותו במס על הון ששולם בישראל; בישראל אין מס כזה, הזיכוי הוא אפס, והדירה הישראלית ממוסה ב-IFI בצרפת במלוא שוויה. מקרה ביניים הוא מי שעובר לצרפת, או חוזר אליה, אחרי חמש שנים לפחות מחוץ לה: בחמש השנים הראשונות הוא חייב רק על מקרקעין בצרפת, וגם דירה שהשאיר בישראל נשארת בינתיים מחוץ ל-IFI.
מס היציאה: לעזוב עם תיק מניות
העברת מרכז החיים מצרפת מפעילה, אצל מי שהיה תושב צרפת לפחות שש מתוך עשר השנים שקדמו, מיסוי מיידי של רווחי הון שטרם מומשו על מניות וניירות ערך, כאשר שווי הניירות הוא 800 אלף אירו לפחות או כאשר הם מקנים 50 אחוז לפחות מרווחי חברה. ניתן לקבל דחיית תשלום. ביציאה למדינה שאינה חברה באיחוד האירופי או באזור הכלכלי האירופי, וישראל היא כזאת, הדחייה ניתנת על פי בקשה שמוגשת לכל המאוחר 90 יום לפני המעבר, וככלל מותנית בהעמדת ערבויות. המס פוקע אם הניירות עדיין מוחזקים בתום שנתיים מהיציאה, או חמש שנים כאשר שוויים עולה על 2.57 מיליון אירו.
המס הזה אינו נוגע לישראל: הוא מתייחס לתקופה שקדמה לתושבות הישראלית. יש לטפל בו לפני תאריך היציאה, ובחירות במישור הישראלי אינן משנות אותו. שנת ההסתגלות, שמאפשרת לעולה להיחשב תושב חוץ בשנתו הראשונה, אינה מזיזה את תאריך העברת מרכז החיים בעיני רשות המסים הצרפתית, וגם הוראת השעה הישראלית מ-2026 מנטרלת את שנת ההסתגלות כשהיא קובעת את מועד הכניסה להסדר שלה.
ירושה: המקום שבו אין אמנה
בישראל אין מס עיזבון מאז 1981. בצרפת יש, והוא מוחל לפי כללי טריטוריאליות רחבים, שהאמנה מ-1995 אינה נוגעת בהם מפני שאינה מכסה את המס הזה. סעיף 750 ter לקוד המס הצרפתי קובע שלושה כללים. אם המוריש היה תושב צרפת, כל נכסיו, בצרפת ומחוצה לה, חייבים במס ירושה צרפתי. אם המוריש לא היה תושב צרפת, חייבים רק נכסיו בצרפת, לרבות מניות בחברה שנכסיה בעיקר מקרקעין צרפתיים. הכלל השלישי: אם היורש תושב צרפת ביום הפטירה והיה תושב שם שש שנים לפחות מתוך עשר השנים שקדמו, הוא חייב במס בצרפת על כל מה שקיבל, בצרפת ומחוצה לה, יהיה מקום מושבו של המוריש אשר יהיה.
למשפחה שעלתה מצרפת התוצאות פועלות לשני הכיוונים. עולה שנפטר כתושב ישראל משאיר נכסים ישראליים מחוץ להישג ידה של רשות המסים הצרפתית, למעט חלקם של ילדים שנשארו בצרפת: הם ממוסים בצרפת על חלקם בדירה בתל אביב, ללא זיכוי כלשהו, מפני שישראל לא גבתה דבר. הדירה שנשארה בפריז ממוסה בצרפת בכל מקרה. וישראלי שנשאר תושב צרפת ויורש הורה שהתיישב בישראל מדווח על הירושה בצרפת כאילו היה זה נכס צרפתי. אין אמנה שמפחיתה את המס הזה. התכנון אפשרי באמצעות מבנה ההחזקה ועיתוי המתנות, בחיי המוריש.
הצד הישראלי: שני פטורים שמצטברים
האמנה קובעת מה צרפת רשאית למסות. מה ישראל ממסה בפועל תלוי בדין הפנימי שלה. מצד אחד, סעיף 14 לפקודה פוטר במשך עשר שנים הכנסות שהופקו או נצמחו מחוץ לישראל או שמקורן בנכסים מחוץ לישראל: הפנסיה הצרפתית, השכירות בפריז, הדיבידנדים מהתיק הצרפתי. מצד שני, הוראת השעה לעידוד עלייה שהתקבלה ב-2026 פוטרת, למי שנעשה תושב ישראל בין 5 בנובמבר 2025 ל-31 בדצמבר 2026, הכנסת עבודה שהופקה בישראל, עד תקרה שנתית לחמש שנות מס: 600 אלף שקל ב-2026, מיליון ב-2027 וב-2028, 350 אלף ב-2029 ו-150 אלף ב-2030. שני ההסדרים מצטברים, והאמנה אינה מפריעה: היא נותנת לישראל זכות מיסוי, וישראל בוחרת שלא להפעילה. האמנה אינה מקטינה את המס הצרפתי על הכנסות שזכות המיסוי בהן נתונה לצרפת.
| ההכנסה או הנכס | מי ממסה לפי האמנה | מצבו של העולה בעשר שנות הפטור |
|---|---|---|
| פנסיה פרטית או פנסיה בסיסית | ישראל בלבד (סעיף 18) | פטורה בישראל; יש להפסיק את הניכוי הצרפתי |
| פנסיה של שירות ציבורי | צרפת, אלא אם המקבל אזרח ישראלי בלי אזרחות צרפתית (סעיף 19) | ממוסה בצרפת; פטורה בישראל לפי סעיף 14, זיכוי לאחר מכן |
| שכירות מנכס בצרפת | צרפת בלבד (סעיף 6) | מס צרפתי בשיעור מינימום ודמי ביטוח סוציאלי 17.2 אחוז; השכירות פטורה בישראל |
| שבח ממכירת נכס בצרפת | צרפת (סעיף 13) | משטר תושבי החוץ הצרפתי; פטור בישראל |
| דיבידנד מחברה צרפתית | ישראל, עם ניכוי צרפתי עד 15 אחוז (סעיף 10); בפועל 12.8 אחוז לפי הדין הפנימי | הניכוי הצרפתי סופי; פטור בישראל |
| ריבית ממקור צרפתי | ישראל, עם ניכוי צרפתי עד 10 אחוז (סעיף 11); בפועל אין ניכוי | פטורה בישראל בעשר השנים |
| מס העושר על נדל"ן (IFI) | מקרקעין: המדינה שבה הם נמצאים (סעיף 22) | רק המקרקעין בצרפת נשארים ב-IFI |
| ירושה | מחוץ לאמנה; סעיף 750 ter לקוד המס הצרפתי | יורשים שנשארו בצרפת ממוסים על חלקם, גם בנכסים ישראליים |
האמנה מ-31 ביולי 1995, בנוסח הרשמי שפרסמו רשות המסים הצרפתית ומשרד האוצר; קוד המס הצרפתי, סעיפים 964, 167 bis ו-750 ter, כפי שפורשו ב-Bulletin officiel des finances publiques; פקודת מס הכנסה, סעיף 14; חוק לעידוד עלייה ושיבה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ו-2026.
שאלות ותשובות
פנסיה צרפתית של עולה חדש חייבת במס בישראל?
לפי סעיף 18 לאמנה, פנסיה צרפתית לתושב ישראל חייבת במס רק בישראל. אצל עולה חדש או תושב חוזר ותיק היא נכנסת לפטור עשר השנים של סעיף 14 לפקודה, ולכן בתקופה זו אינה ממוסה לא בצרפת ולא בישראל. כדי שהקרן הצרפתית תפסיק לנכות מס במקור יש להמציא לה אישור תושבות ישראלי על טופס 5000.
האם פנסיה של עובד מדינה צרפתי ממוסה בצרפת אחרי העלייה?
כן. סעיף 19(2) לאמנה שומר למדינה המשלמת את זכות המיסוי על פנסיה ציבורית, ולכן פנסיה של עובד מדינה, מורה במערכת הציבורית או איש צבא נשארת חייבת במס בצרפת. הכלל מתהפך רק אם המקבל תושב ואזרח ישראל בלי אזרחות צרפתית, מצב נדיר. בישראל ניתן זיכוי על המס הצרפתי, ובעשר שנות הפטור השאלה ממילא אינה מתעוררת.
איפה משלמים מס על שכירות מדירה בפריז כשגרים בישראל?
בצרפת בלבד, לפי סעיף 6 לאמנה. הדין הצרפתי מחיל את משטר תושבי החוץ: שיעור מינימום של 20 אחוז, 30 אחוז מעל המדרגה השנייה, ודמי ביטוח סוציאלי בשיעור המלא של 17.2 אחוז, מפני שתושב ישראל אינו מבוטח במערכת אירופית. בישראל השכירות פטורה בעשר שנות העולה, ואחריהן ניתן זיכוי על המס הצרפתי במסלול הרגיל.
האם מסלול 15 אחוז משתלם על דירה מושכרת בצרפת?
כמעט תמיד לא. במסלול 15 אחוז לפי סעיף 122א אין זיכוי על המס ששולם בצרפת, כך שהמס הצרפתי המלא מתווסף ל-15 האחוזים הישראליים. במסלול הרגיל ההכנסה ממוסה בשיעור השולי, אך סעיף 23 לאמנה מחייב לזכות את המס הצרפתי, ומכיוון שהוא לרוב אינו נמוך מהישראלי, הזיכוי מכסה את רוב המס בישראל.
כמה מס מנכים בצרפת על דיבידנד לתושב ישראל?
הדין הצרפתי מנכה במקור 12.8 אחוז מדיבידנד ליחיד תושב חוץ, פחות מתקרת האמנה של 15 אחוז, ולכן האמנה אינה מקטינה כאן דבר. בעשר שנות הפטור הישראלי הניכוי הוא עלות סופית, מפני שאין מס ישראלי שממנו ניתן לזכות. אחרי עשר שנים הוא ניתן לזיכוי כנגד המס הישראלי על הדיבידנד.
האם עולה מצרפת ממשיך לשלם מס עושר (IFI)?
רק על מקרקעין בצרפת. סעיף 22 לאמנה מקצה את ההון במקרקעין למדינה שבה הם נמצאים, והדין הצרפתי ממסה מי שאינו תושב צרפת ב-IFI רק על נדל"ן צרפתי. הדירה שקנה העולה בירושלים אינה נכללת. סף החיוב נשאר 1.3 מיליון אירו של נדל"ן נטו. לעומת זאת, תושב צרפת שקונה דירה בתל אביב מוסיף אותה לנדל"ן החייב שלו.
מה זה מס היציאה הצרפתי ומתי הוא חל על עולה?
מס היציאה חל על מי שהיה תושב צרפת שש שנים לפחות מתוך עשר השנים שקדמו לעזיבה, ומחזיק ניירות ערך בשווי 800 אלף אירו לפחות או המקנים 50 אחוז לפחות מרווחי חברה. ניתן לקבל דחיית תשלום בבקשה המוגשת לכל המאוחר 90 יום לפני המעבר, בדרך כלל כנגד ערבויות. יש לטפל בו לפני תאריך היציאה.
האם יש אמנת מס ירושה בין ישראל לצרפת?
לא. האמנה מ-1995 חלה על מסי הכנסה ומסי הון בלבד, ואין בין המדינות אמנה למניעת כפל מס על ירושות. בישראל אין מס עיזבון מאז 1981, אך לפי סעיף 750 ter לקוד המס הצרפתי, יורש שהוא תושב צרפת ביום הפטירה והיה תושב שם שש מתוך עשר השנים שקדמו חייב במס על כל מה שירש, גם על דירה בתל אביב, ובלי זיכוי.
להמשך קריאה
עודכן לאחרונה: 7 בספטמבר 2026
האמור לעיל הוא סקירה כללית ואינו ייעוץ משפטי או מיסויי. החוק, השיעורים והסכומים משתנים, וכל מקרה תלוי בנסיבותיו.