13 בנובמבר 2026 · מיסוי מקרקעין · ירושה
דירה שהוקדשה בצוואה למטרה ציבורית אינה בבעלות יחיד, ובמכירתה לא חלות ההקלות במס שבח לדירת מגורים
ההקלות במס שבח לדירת מגורים חלות רק על דירה שבבעלותו או בחכירתו של יחיד. דירה שמנוח ייעד בצוואתו למטרה ציבורית, לטובת ציבור נהנים שאינם מזוהים, מוחזקת בהקדש, וכשהיא נמכרת אין מוכר שהוא יחיד.
הדירות בחיפה והוראת הצוואה
בצוואה מיום 11 בינואר 1982 קבעה המנוחה: "את שתי הבתים [כך במקור] בחיפה אני מורישה לטובת נופש לנשים מרובות ילדים שינוחו שבוע". היא נפטרה ביום 17 בספטמבר 1990. מנהל העיזבון פנה לבית המשפט לענייני משפחה וטען שבשל מצבן הפיזי של הדירות, ובהיעדר כסף בעיזבון לשפץ אותן ולהפעיל אותן כמלוניות, אי אפשר לקיים את ההוראה כלשונה. בית המשפט התיר למכור את הדירות, וקבע שהתמורה תשמש למימון נופשים ליולדות ושאין הכרח שהנופש יתקיים בדירות עצמן.
אחרי המכירה ביקש מנהל העיזבון לחשב את מס השבח בחישוב הליניארי המוטב. מנהל מיסוי מקרקעין חיפה הוציא שומה לפי מיטב השפיטה על שם מנהל העיזבון, וקבע שאינו יחיד. בהחלטה בהשגה נקבע שהוראות הצוואה מקימות הקדש, ושאין לייחס את המכירה ליחידים שזהותם אינה ידועה. ועדת הערר בחיפה דחתה את הערר בו"ע 1701-07-24 שוורץ נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה (17 באוגוסט 2026) (להלן: "עניין שוורץ", המכונה גם עניין יעקובי, על שם המנוחה), וחייבה את העורר בהוצאות ובשכר טרחה בסך 25,000 ש"ח. הוועדה קבעה גם שהדירות לא היו מיועדות למגורים לפי טיבן, וקביעה זו נדונה במאמר על דירה מוזנחת והפטור ממס שבח.
דרישת היחיד בהגדרת דירת מגורים
חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק"), מגדיר בסעיף 1 דירת מגורים כ"דירה או חלק מדירה, שבנייתה נסתיימה והיא בבעלותו או בחכירתו של יחיד, ומשמשת למגורים או מיועדת למגורים לפי טיבה, למעט דירה המהווה מלאי עסקי לענין מס הכנסה". הפטורים שבסעיף 49ב לחוק והחישוב הליניארי המוטב שבסעיף 48א(ב2) חלים על דירת מגורים מזכה, ולכן כולם מותנים בכך שהדירה בבעלותו או בחכירתו של יחיד.
המונח "יחיד" אינו מוגדר בחוק ואינו מוגדר בחוק הפרשנות, התשמ"א-1981. חוק הפרשנות מגדיר "אדם" כך שיכלול גם חבר בני אדם, ופסיקת המס מבחינה בין שני המונחים. בע"א 527/69 הטכניון מכון טכנולוגי לישראל נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד כד(1) 554, קבע בית המשפט העליון שאם השתמש המחוקק בביטוי "יחיד" ולא בביטוי "אדם", יש יסוד להניח שהתכוון לאדם פיסי ולא לגוף משפטי, ושאילו ביקש לכלול במונח גם איגוד, היה אומר זאת בלשון ברורה.
בע"א 703/13 מומב השקעות בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים (3 בספטמבר 2015) כתבה הנשיאה מ' נאור שדרישת הבעלות או החכירה בידי יחיד היא דרישה קניינית מובהקת, שנועדה להבטיח עד כמה שאפשר שהדירה נמכרה לצורך פרטי של התא המשפחתי, ולא כמימוש רגיל של נכס מקרקעין. לפי עניין שוורץ, גם כשהמוכר יחיד, זכאותו נבחנת לפי כלל נתוניו לצורכי מס, למשל אם יש בבעלותו דירות נוספות.
תכלית ההקלות לדירת מגורים
בע"א 1046/12 חכים נ' מנהל מיסוי מקרקעין נתניה (21 בינואר 2014) כתב השופט י' עמית שבבסיס הפטור במכירת דירת מגורים עומדת תכלית סוציאלית. דירת מגורים נועדה לשרת את בני המשפחה לשימושם האישי והפרטי, בשונה מנכס להשקעה, ורבים רוכשים את דירתם בהלוואה ומשתמשים בתמורת המכירה לרכישת דירה אחרת. מס במצבים שכיחים אלה עלול למנוע ממוכר לחפש דירה חלופית.
בע"א 262/65 מנהל מס שבח מקרקעין, תל-אביב נ' תמיר, פ"ד כ(1) 695 (1966), הודגש שהפטור אינו מיועד לשימוש ארעי ומוגבל. בעניין שוורץ קבעה הוועדה שהפטור נועד לתא משפחתי הזקוק לדירה למגוריו הקבועים, ושגם אילו קוימה הצוואה כלשונה, הדירות היו משמשות שבוע לכל אישה, בידי נשים מתחלפות.
יצירת הקדש בצוואה
חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק הנאמנות"), קובע בסעיף 17(א) שהקדשת נכסים לטובת נהנה או למטרה אחרת טעונה מסמך בכתב, כתב הקדש, שבו יוצר ההקדש מביע את כוונתו ליצור הקדש וקובע את מטרותיו, נכסיו ותנאיו. צוואה היא אחד המסמכים שהסעיף מונה, לצד כתב שנחתם בידי יוצר ההקדש בפני נוטריון. הפסיקה קבעה שהמצווה אינו חייב להשתמש במילים "הקדש" או "נאמנות", ודי שכוונתו להקדיש נכס למטרה מסוימת עולה מהצוואה (ע"א 477/88 היועץ המשפטי לממשלה נ' אוניברסיטת תל-אביב, פ"ד מד(2) 476 (1990); ע"א 4660/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' לישיצקי, פ"ד נה(1) 88 (1999); רע"א 46/94 זקס אברמוב נ' הממונה על מרשם המקרקעין, פ"ד נ(2) 202 (1996)).
בעניין שוורץ מצאה הוועדה בהוראת הצוואה את ארבעת היסודות: כוונה להקדיש את הדירות, מטרה (נופש למנוחתן של נשים מרובות ילדים), נכסים (שתי הדירות), ותנאי (שבוע לכל אחת). המנוחה לא מינתה נאמן, ולפי סעיף 21 לחוק הנאמנות בית המשפט רשאי למנות נאמן כשלא מונה, ולכן היעדר המינוי אינו שולל את קיום ההקדש. מנהל העיזבון, שהחזיק בדירות, נחשב מחזיק בנכסי ההקדש בנאמנות לצורך קיום הוראות הצוואה. לפי הוועדה, תפקידו היה להפעיל את הדירות לנופש, או לבקש למנות נאמן להקדש שיפעיל אותו.
מעמד הנהנים מהקדש ציבורי
לפי הצוואה, הנשים שאמורות היו לנפוש בדירות לא קיבלו בהן זכות בעלות או חכירה. הן קיבלו אפשרות לשימוש לנופש של שבוע, והקבוצה הוגדרה רק לפי היותן מרובות ילדים. הוועדה קבעה שאין בסיס לראות בהן יורשות, ושנשים אינן יכולות להיחשב יורשות לתקופה מוגבלת, שבסופה נשים אחרות באות במקומן. עוד ציינה הוועדה ששומת מס שבח נערכת לפי נתוניו של כל נישום, ושאין דרך לשום כל אישה שאמורה לנפוש שבוע. בהיעדר קריטריונים ליישום הצוואה לא היה ברור אפילו מי נכללת בקבוצה, ולפי איזה קריטריון אישה נחשבת מרובת ילדים.
הקדש ציבורי אינו אישיות משפטית, ואי אפשר לרשום על שמו מקרקעין במרשם המקרקעין (עניין זקס אברמוב). לפי עניין שוורץ, גם עובדה זו אינה הופכת את הנהנים לבעלי הדירות. ההקדש אינו יחיד, והנהנים אינם בעלי זכות קניינית בדירות, ולכן אף אחד מהם אינו נחשב מי שמכר את הדירות כיחיד.
העורר הסתמך על פסקי דין שלפיהם היעדר זיהוי של יורשים או נהנים במועד מסוים אינו שולל בהכרח את מעמדם, כשמדובר ביחידים שזהותם ניתנת לבירור, ובהם עמ"ש (ת"א) 3168/97 עזבון ג'ובאני נ' מנהל מס שבח מקרקעין (3 בנובמבר 1999) ועמ"ש (ירושלים) 132/99 הקדש בת שבע חנוך לטובת יתומים מעדת העדנים נ' מנהל מס שבח ירושלים (5 בפברואר 2002). הוועדה דחתה את הטענה, משום שהנשים לא היו יורשות ולא קיבלו זכות קניינית בדירות.
מכירת נכסי ההקדש באישור בית המשפט
העורר טען שאחרי החלטת בית המשפט לענייני משפחה יש לבחון את המצב שנוצר, שבו התמורה נועדה לנשים שיזכו בנופש. הוועדה קבעה שלצורכי המס ההחלטה אינה משנה את הוראות הצוואה, ושאין בה כדי לשנות את מעמד הנשים או את סמכויות מנהל מיסוי מקרקעין. היא ראתה בהחלטה החלפה של נכסי ההקדש: במקום הדירות מחזיק ההקדש בכספים שהתקבלו ממכירתן, לפי תורת העקיבה (דנ"א 2568/97 כנען נ' ממשלת ארצות-הברית, פ"ד נז(2) 632). לפי הוועדה, אם ההחלטה שינתה דבר, היא הרחיקה עוד יותר את הקשר בין הנשים לבין הדירות.
הקדש ציבורי שרשום אצל רשם ההקדשות כפוף לפיקוח הרשם, ולמכירת נכסי מקרקעין שלו קיים הליך של בקשה לרשם, שבו הרשם קובע אם המכירה מוצדקת. בעניין שוורץ ניתן אישור המכירה בהליך בבית המשפט לענייני משפחה.
הורשה לפי סעיף 4 לחוק
סעיף 4 לחוק קובע שהורשה אינה מכירה או פעולה באיגוד לעניין החוק. יורש שקיבל דירה בירושה ומוכר אותה נבחן כמוכר יחיד, בין היתר לפי הכללים שבסעיפים 49ב(5) ו-48א(ב2) לחוק. העורר טען שאם הנשים אינן יחידים שמכרו את הדירות, יש להחיל את סעיף 4 ואת ע"א 499/85 עזבון שפייר נ' מנהל מס שבח מקרקעין, כך שהעסקה לא תמוסה כלל. הוועדה דחתה את הטענה משני טעמים. המנוחה לא הורישה את הדירות לאף אחת מהנשים, ולכן סעיף 4 אינו חל. ועובדות עניין שפייר שונות, כפי שמראה הטבלה.
| נושא | עניין שפייר | עניין שוורץ |
|---|---|---|
| הוראה בצוואה למכור את הנכס | יש | אין |
| זהות הנהנה | נהנה ידוע | ציבור נשים שאינן מזוהות |
| מה הנהנה קיבל | תשלום שמומן מתמורת המכירה | שימוש לנופש של שבוע, בלי זכות קניינית בדירה |
מטרה חברתית ופטור ממס
העורר טען שהכספים מיועדים למטרה סוציאלית ראויה, התואמת את תכלית החקיקה שמעניקה את הפטור ואת החישוב הליניארי. הוועדה קיבלה את הטענה שהמטרה שהמנוחה ביקשה לקדם חיובית וראויה, וקבעה שלא כל מטרה חברתית ראויה היא תכלית למתן פטור ממס. התכליות של הקלות המס נקבעות בידי המחוקק בהליך החקיקה, ואי אפשר להוסיף להן תכליות שלא לשמן נחקק הפטור.
מקרקעין של מוסד ציבורי: סעיף 61
החוק קובע הסדר נפרד למוסד ציבורי, כהגדרתו בסעיף 61(ד). סעיף 61(א) פוטר ממס מכירה ללא תמורה של זכות במקרקעין למוסד ציבורי. סעיף 61(ב) פוטר ממס שבח, באופן מלא או חלקי, מכירה בידי מוסד ציבורי, ושיעור הפטור תלוי במשך החזקת המקרקעין בידי המוסד ובתקופה שבה שימשו אותו במישרין. בעניין שוורץ לא נטען שההקדש הוא מוסד ציבורי, והשאלה לא נדונה.
הורשה אינה מכירה לפי סעיף 4 לחוק. סעיף 61(א) חל על מכירה ללא תמורה, כגון מתנה בחיים, וסעיף 61(ב) חל על מכירה שמוסד ציבורי עושה בנכס שבידיו.
להמשך
מקורות
חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, סעיפים 1, 4, 48א, 49ב ו-61 · חוק הנאמנות, התשל"ט-1979, סעיפים 17 ו-21 · חוק הפרשנות, התשמ"א-1981 · ע"א 262/65 מנהל מס שבח מקרקעין, תל-אביב נ' תמיר, פ"ד כ(1) 695 (1966) · ע"א 527/69 הטכניון מכון טכנולוגי לישראל נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד כד(1) 554 · ע"א 477/88 היועץ המשפטי לממשלה נ' אוניברסיטת תל-אביב, פ"ד מד(2) 476 (1990) · רע"א 46/94 זקס אברמוב נ' הממונה על מרשם המקרקעין, פ"ד נ(2) 202 (1996) · ע"א 4660/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' לישיצקי, פ"ד נה(1) 88 (1999) · דנ"א 2568/97 כנען נ' ממשלת ארצות-הברית, פ"ד נז(2) 632 · ע"א 1046/12 חכים נ' מנהל מיסוי מקרקעין נתניה (21 בינואר 2014) · ע"א 703/13 מומב השקעות בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים (3 בספטמבר 2015) · ו"ע 1701-07-24 שוורץ נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה (17 באוגוסט 2026) · רשם ההקדשות: בקשה למכירת נכסי מקרקעין בהקדש ציבורי
סקירה כללית בלבד, ואינה ייעוץ משפטי. דיני המס, דיני הנאמנות והפסיקה מתעדכנים מעת לעת. עודכן ב-13 בנובמבר 2026.
