בקשת עיון במידע אישי: מה חייב עסק בישראל, ומה נוסף כשיש לו לקוחות באירופה
כל אדם רשאי לבקש מעסק לראות את המידע שנשמר עליו ולתקן אותו. בדין הישראלי יש לכך מועדים קבועים בתקנות, ובקשה שלא נענתה בתוך 21 ימים נחשבת כסירוב. עסק שמוכר לאנשים באיחוד האירופי כפוף גם לתקנת הגנת המידע האירופית (GDPR), שבה הזכויות רחבות יותר.
זכות העיון בדין הישראלי
סעיף 13 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, קובע שכל אדם זכאי לעיין, בעצמו, באמצעות מי שהרשה אותו בכתב או באמצעות אפוטרופוס, במידע האישי עליו שמוחזק במאגר מידע. בעל השליטה במאגר מאפשר את העיון בעברית, בערבית או באנגלית, לפי בחירת המבקש. הזכות חלה על כל מאגר, גם כשהעסק אינו חייב לרשום אותו, ותיקון 13 לחוק, שנכנס לתוקף ב־14 באוגוסט 2025, לא שינה את עיקרה.
המועדים קבועים בתקנות הגנת הפרטיות (תנאים לעיון במידע וסדרי הדין בערעור), התשמ"א-1981. העסק מאפשר את העיון בתוך 30 ימים מקבלת הבקשה. אם הוא מסרב, הוא מודיע על כך בכתב, בטופס שבתקנות, בתוך 21 ימים, ובהיעדר תשובה בתוך 21 ימים הוא נחשב כמי שסירב. הרשות להגנת הפרטיות רשאית להאריך את המועדים ב־15 ימים. לפי תקנה 6, המבקש משלם לבעל השליטה או למחזיק 20 ש"ח בעד העיון. לפי עמדת הרשות, בדרך כלל אין הצדקה לדרוש מהמבקש להגיע פיזית, ואפשר למסור לו את המידע בקובץ דיגיטלי.
לזכות יש חריגים. מידע על מצבו הרפואי או הנפשי של המבקש, שעלול לגרום נזק חמור לבריאותו או לסכן את חייו, נמסר לרופא או לפסיכולוג מטעמו ולא לו ישירות. אין חובה למסור מידע בניגוד לחיסיון שנקבע בדין, אלא אם החיסיון נועד לטובת המבקש. סעיף 13(ה) מוציא מהזכות מאגרים מסוימים, ובהם מאגרים של רשויות ביטחון, של שירות בתי הסוהר ושל רשויות המס, מאגרי חקירות ואכיפה של רשויות שנקבעו בצו, מאגר הרשות לאיסור הלבנת הון, ומידע שביטחון המדינה, יחסי החוץ שלה או הוראות חיקוק מחייבים שלא לגלותו.
כשהמאגר מוחזק אצל אחר (מחזיק), בעל השליטה מפנה את המבקש אל המחזיק, עם כתובתו, ומורה למחזיק בכתב לאפשר את העיון. מבקש שפנה תחילה למחזיק מקבל ממנו הודעה אם הוא מחזיק מידע עליו, ואת שם בעל השליטה וכתובתו (סעיף 13א). לפי תקנה 4, לשכת שירות שמעבדת מידע עבור לקוחות רשאית לדחות את הבקשה אם הפנתה את המבקש לבעל המידע.
על סירוב לאפשר עיון, ועל סירוב לבקשת תיקון, רשאי המבקש להגיש תובענה לבית המשפט (סעיף 15 לחוק). לפי תקנה 8, הערעור מוגש לבית משפט השלום שבאזור שיפוטו נמצא המאגר, בתוך 30 ימים מיום הודעת הסירוב. היעדר תשובה במועד נחשב כסירוב (תקנות 5(ב) ו־7(ג)). המשיב הוא בעל השליטה או המחזיק (תקנה 9). אם הערעור מתקבל, בית המשפט קובע את מועדי העיון, התיקון או המחיקה (תקנה 10(ב)).
תיקון 13 הוסיף את סעיף 15א, שמאפשר לבית המשפט לפסוק פיצויים לדוגמה, בלי הוכחת נזק, עד 10,000 ש"ח. בין ההפרות שמזכות בכך: בעל שליטה שלא אפשר עיון במועד ובדרך שנקבעו בתקנות; מי שהסכים לתקן או למחוק מידע ולא ביצע את השינוי או לא הודיע עליו למי שקיבל ממנו את המידע; ומי שלא הודיע למבקש על סירובו לתקן או למחוק.
בנוסף, הרשות להגנת הפרטיות רשאית להטיל עיצום כספי של 15,000 ש"ח לכל הפרה: אי מתן עיון, אי תיקון או מחיקה שבעל השליטה הסכים להם, אי הודעה למבקש על סירוב, ואי הודעה על התיקון למי שקיבל את המידע.
תיקון ומחיקה
לפי סעיף 14 לחוק, מי שמצא שהמידע עליו אינו נכון, שלם, ברור או מעודכן רשאי לבקש לתקן אותו או למחוק אותו. הבקשה מוגשת במכתב רשום לבעל השליטה, ואם הוא תושב חוץ, למחזיק. בעל שליטה שהסכים לבקשה מבצע את השינוי ומודיע עליו למבקש ולכל מי שקיבל ממנו את המידע בשלוש השנים שלפני הבקשה. בעל שליטה שמסרב מודיע על כך למבקש בתוך 30 ימים מיום קבלת הבקשה (הרשות רשאית להאריך ב־15 ימים), והיעדר תשובה בתוך 30 ימים נחשב כסירוב (תקנה 7). מחזיק חייב לתקן את המידע אם בעל השליטה הסכים לתיקון או שבית משפט ציווה עליו (סעיף 14(ד)). זכות מחיקה כללית, כמו "הזכות להישכח" האירופית, אין בחוק. קיימים שני הסדרים מצומצמים: לפי סעיף 17ו אדם רשאי לדרוש שהמידע עליו יימחק ממאגר שמשמש לדיוור ישיר, או שלא יימסר לאחרים; ולפי תקנות הגנת הפרטיות (הוראות לעניין מידע שהועבר לישראל מהאזור הכלכלי האירופי), התשפ"ג-2023, אדם רשאי לבקש מחיקה של מידע שהגיע מהאזור הכלכלי האירופי, כשהמידע אינו נחוץ עוד או שהוחזק שלא כדין. התקנות אינן חלות על מידע שאדם מסר בעצמו ישירות לעסק בישראל, אבל הן חלות על כל מידע אחר שנשמר באותו מאגר יחד עם מידע שהגיע מאירופה.
לפי סעיף 11 לחוק, כשעסק מבקש מאדם מידע כדי להכניס אותו למאגר, הוא מודיע לו, בין השאר, מה המטרה, למי יימסר המידע, ושעומדות לו זכות עיון וזכות לבקש תיקון. על ההודעה ועל דרישות ההסכמה ראו הודעת יידוע והסכמה לפי תיקון 13.
מתי חל גם הדין האירופי
לפי סעיף 3(2) לתקנה (EU) 2016/679 (GDPR), התקנה חלה על עסק שאין לו מוסד באיחוד, כשהוא מציע טובין או שירותים לאנשים שנמצאים באיחוד, או מנטר את התנהגותם שם. אתר מכירות ששולח לגרמניה, אפליקציה שמשווקת למשתמשים בצרפת, או חברת תוכנה ישראלית שמוכרת מנויים בהולנד, נמצאים בדרך כלל בתחולה. התקנה חלה גם על מידע של אנשי קשר בחברות (B2B).
עסק כזה כפוף לשני הדינים במקביל, ועליו לעמוד בדרישות של שניהם. ההבדל הבולט הוא בהיקף: לצד העיון והתיקון, ה־GDPR מעניק זכות למחיקה (סעיף 17), להגבלת עיבוד (סעיף 18), לניוד מידע (סעיף 20), להתנגדות לעיבוד (סעיף 21) ולא להיות כפוף להחלטה אוטומטית בלבד (סעיף 22). לזכויות האלה אין מקבילה כללית בחוק הישראלי; ראו מחיקה, התנגדות, ניוד והחלטות אוטומטיות.
זכות הגישה לפי ה־GDPR
סעיף 15 ל־GDPR מזכה אדם לדעת אם מעבדים מידע עליו, לקבל עותק של המידע, ולקבל פרטים נלווים: מטרות העיבוד, סוגי המידע, הנמענים, תקופת השמירה, מקור המידע, וקיומה של החלטה אוטומטית. המענה ניתן בתוך חודש, וניתן להאריך בחודשיים נוספים כשהבקשה מורכבת או שיש בקשות רבות, בתנאי שהמבקש מקבל הודעה על ההארכה ועל סיבותיה בתוך החודש הראשון (סעיף 12(3)). העותק הראשון ניתן ללא תשלום.
בית הדין של האיחוד האירופי פירש את הזכות בהרחבה. ביום 12 בינואר 2023 נפסק בעניין Österreichische Post (C-154/21) שהעסק חייב למסור את זהות הנמענים שקיבלו את המידע, ולא רק את סוגיהם, אלא אם הדבר בלתי אפשרי. ביום 4 במאי 2023 נפסק בעניין FF (C-487/21) שהעותק צריך להיות נאמן ומובן, ולא תיאור כללי של המידע; כשצריך, הוא כולל קטעים ממסמכים או ממסדי נתונים שבהם המידע מופיע.
כשההחלטה על האדם התקבלה באמצעות מערכת אוטומטית, הוא זכאי ל"מידע משמעותי על ההיגיון" שבה. ביום 27 בפברואר 2025 נפסק בעניין Dun & Bradstreet Austria (C-203/22), שעסק בדחיית בקשה לחוזה סלולרי בגלל דירוג אשראי אוטומטי, שהעסק אינו חייב למסור את האלגוריתם או נוסחה מתמטית, אבל חייב להסביר בצורה תמציתית ומובנת איך המידע של האדם הוביל לתוצאה, כדי שיוכל להשיג עליה. טענה לסוד מסחרי אינה פוטרת מכך; המידע הרגיש מועבר לרשות הפיקוח או לבית המשפט, והם מאזנים בין האינטרסים.
בקשה מופרזת
לפי סעיף 12(5) ל־GDPR, עסק רשאי לסרב לבקשה "מופרכת בעליל" או "מופרזת", או לגבות עליה תשלום סביר, והנטל להוכיח זאת מוטל עליו. ביום 19 במרץ 2026 נפסק בעניין Brillen Rottler (C-526/24) שגם בקשת עיון ראשונה יכולה להיות מופרזת. המקרה עסק באדם שנרשם לניוזלטר של חנות אופטיקה, הגיש בקשת עיון כעבור 13 ימים ודרש פיצוי. בית הדין קבע שבקשה שמטרתה ליצור באופן מלאכותי עילה לתביעת פיצויים היא שימוש לרעה, ושאפשר להסיק כוונה כזו מהנסיבות: הרשמה יזומה, פרק זמן קצר, ודפוס של בקשות ותביעות דומות נגד עסקים רבים. עוד נקבע שהפרה של זכות העיון עצמה מזכה בפיצוי, אבל המבקש צריך להוכיח נזק שנגרם לו בפועל.
הגבול הזה צר. ביום 26 באוקטובר 2023 נפסק בעניין FT (C-307/22) שמטופל זכאי לעותק חינם של התיק הרפואי שלו גם כשהוא מבקש אותו כדי לתבוע את הרופא, ושאין צורך לנמק בקשת עיון.
השוואה
| נושא | חוק הגנת הפרטיות | GDPR |
|---|---|---|
| עיון | סעיף 13; 30 ימים; סירוב בתוך 21 ימים | סעיף 15; חודש, הארכה עד חודשיים |
| תיקון | סעיף 14, כולל הודעה למי שקיבל את המידע | סעיפים 16 ו־19 |
| מחיקה | דיוור ישיר (סעיף 17ו) ומידע שהגיע מהאזור הכלכלי האירופי | זכות כללית, סעיף 17 |
| ניוד, הגבלת עיבוד, התנגדות | אין הסדר כללי; התנגדות לדיוור ישיר בלבד | סעיפים 18, 20, 21 |
| החלטה אוטומטית | אין הסדר מיוחד | סעיף 22 והזכות להסבר בסעיף 15 |
| תשלום | 20 ש"ח (תקנה 6) | עותק ראשון חינם |
| סירוב | הודעה בטופס; ערעור לבית משפט השלום בתוך 30 ימים; פיצויים לדוגמה עד 10,000 ש"ח | הודעה בתוך חודש, כולל הזכות להתלונן לרשות הפיקוח ולפנות לערכאות |
טיפול בבקשה בתוך הארגון
המועדים קצרים, ורוב הזמן מושקע באיתור המידע. עסק שיודע מראש באילו מערכות נשמר מידע אישי, ומי אחראי על כל אחת מהן, עומד בהם. בגוף שחייב במינוי ממונה הגנת פרטיות, הטיפול בפניות של נושאי מידע הוא אחד מתפקידי הממונה לפי סעיף 17ב2 לחוק (ראו ממונה הגנת פרטיות לפי תיקון 13).
