אחת ההגנות העומדות לנאשם בהליך פלילי בגין עבירות על חוק התכנון והבנייה הינה טענת "הגנה מן הצדק". קבלת טענה זו מקנה לבית המשפט סמכות להורות על ביטול כתב האישום או זיכויו מהעבירה המיוחסת לו.
מהי דוקטרינת ההגנה מן הצדק?
דוקטרינת ההגנה מן הצדק, המעוגנת בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 והיא מקנה לבית המשפט סמכות להורות על ביטול כתב אישום, באותם מקרים בהם הוא קובע כי נקיטת ההליך הפלילי נגד הנאשם וניהול ההליכים בתיק הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית.
כפי שנפסק ב- ע"פ 8994/08 פלוני נ' מ"י [פורסם בנבו] (מיום 1.9.09) דוקטרינת ההגנה מן הצדק "מאפשרת לבית המשפט לבטל אישום, כאשר מסתבר לו כי לא ניתן להבטיח לנאשם משפט הוגן או כאשר העמדתו לדין פוגעת בעקרונות הצדק וההגינות, בדרך כלל בשל התנהלותה הקלוקלת של התביעה …. ההצדקה העיקרית לשימוש בסמכות קיצונית זו של בית המשפט הינה הרצון להבטיח כי רשויות אכיפת החוק ינהגו באופן ראוי, כמתחייב ממעמדן כגוף שלטוני. היא נועדה להוות בלם לפעילות אכיפה שלוחת רסן ושרירותית המתכחשת לזכויות הנאשם ולערכים של שלטון החוק."
בחינת טענת ההגנה מן הצדק מחייבת את בית המשפט לקיים בחינה תלת שלבית, כפי שזו נקבעה בע"פ 4855/02 מ"י נ' בורוביץ פ"ד נט(6) 776 ו- ע"פ 371/06 פלוני נ' מ"י [פורסם בנבו]:
שלב ראשון
בשלב הראשון בית המשפט נדרש לזיהוי הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם ולבחון את עוצמתם, במנותק משאלת אשמתו או חפותו.
שלב שני
בשלב השני על בית המשפט לבחון אם בשל הפגמים בקיומו של ההליך הפלילי נפגעה פגיעה חריפה תחושת הצדק וההגינות. בשלב זה בית המשפט מאזן בין האינטרסים השונים הכרוכים בקיומו של ההליך הפלילי, תוך שהוא נותן דעתו לנסיבות הקונקרטיות של ההליך שבפניו.
לעניין זה נפסק כי בעניין בורוביץ כי –
"ההכרעה בשאלה, אם המקרה שלפני בית-המשפט מצדיק את החלתה של הגנה מן הצדק, אמורה לשקף איזון נאות בין מכלול הערכים, העקרונות והאינטרסים השונים הכרוכים בקיומו של ההליך הפלילי. מן העבר האחד, ניצבים האינטרסים התומכים בהמשך קיומו של ההליך, ובהם: העמדת עבריינים לדין ומיצוי הדין עימהם; הוצאת האמת לאור; קיומם של מנגנוני גמול, הרתעה, וענישה; שמירה על ביטחון הציבור; והגנה על זכויותיו של הקורבן הנפגע. ומן העבר השני, ניצבים האינטרסים השוללים, במקרה הקונקרטי, את המשך קיומו של ההליך, ובהם: הגנה על זכויות היסוד של הנאשם; פסילת מהלכיה הנפסדים של הרשות והרתעתה מפני נקיטת מהלכים דומים בעתיד; שמירה על טוהר ההליך השיפוטי; ושמירת אמון הציבור בבית-המשפט."
הזכות להליך הוגן, ראשיתה החל משלב החקירה ובמהלך המשפט
בע"פ 5121/98 טור' (מיל') יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 4.5.06) נכתב:
"…דומה כי ניתן להצביע על מספר מאפיינים של הזכות להליך פלילי הוגן בשיטתנו המשפטית: ראשית, מטרתה של הזכות הנדונה הינה להבטיח פרוצדורה הוגנת וערובות דיוניות הולמות להגינותו של ההליך הפלילי כלפי הנאשם. ההגינות הפרוצדורלית היא, אפוא, הניצבת במרכזה של הזכות האמורה. שנית, הזכות להליך פלילי הוגן נוגעת בכל שלביו של ההליך הפלילי – "אם בשלב החקירה ואם בשלב המשפט" …. ואכן, שלב החקירה המשטרתית מהווה הליך מקדים למשפט עצמו, באופן שפגמים שנפלו במסגרתו עשויים להשליך על הגינות ההליך הפלילי בכללותו. …שלישית, ההגנה על הזכות להליך פלילי הוגן אינה מתמצית בבחינת השפעתם הפוטנציאלית של פגמים דיוניים על תוצאות המשפט דווקא, אלא נדרשת בהקשר זה ראיה רחבה המתבססת על שיקולים כלליים של הגינות, צדק ומניעת עיוות דין. לבסוף, נציין כי הזכות להליך פלילי הוגן מהווה זכות מסגרת, שעשויה לשמש בסיס לגזירתן של זכויות דיוניות רבות של הנחקר, החשוד והנאשם בפלילים. מבלי למצות את הסוגיה, נציין כי בשיטות משפט זרות הקרובות לשיטתנו ואף באמנות בינלאומיות, כוללת הזכות להליך פלילי הוגן את זכותו של נאשם לדעת מדוע נעצר ובמה הוא מואשם…"
וכן –
"… רבים סבורים כי עם חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הזכות להליך פלילי הוגן זכתה למעמד חוקתי על-חוקי. בעמדה זו יש טעם רב. פגיעה שלא כדין בזכות להליך הוגן בפלילים עלולה לפגוע בזכותו החוקתית של הנאשם לחירות לפי סעיף 5 לחוק היסוד. כן עלולה היא לפגום בהערכתו העצמית של הנאשם וליצור אצלו תחושה של ביזוי וחוסר אונים כאילו היה כלי משחק בידיהם של אחרים… אין אנו נדרשים להכריע בשאלה האם הזכות להליך פלילי הוגן והזכויות הפרטיקולריות הנגזרות ממנה, זכו למעמד חוקתי במלוא היקפן. די לנו בקביעה שאושרה לאחרונה בפסיקתו של בית-משפט זה בהרכב מורחב של אחד-עשר שופטים ולפיה: "…בנסיבות מתאימות, פגיעה מהותית בזכות להליך הוגן תעלה כדי פגיעה בזכות החוקתית לכבוד האדם".
שלב שלישי
בשלב השלישי, ככל שבית המשפט משוכנע, כי קיומו של ההליך אכן פוגע פגיעה חריפה בתחושות הצדק וההגינות, עליו לבחון האם ניתן לרפא הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים יותר
דוגמאות
זיכוי בשל קיומה של אכיפה סלקטיבית
כתב אישום שהוגש בבית משפט לעניינים מקומיים בהרצליה במסגרתו הואשמו הנאשמים בבנייה ללא היתר. הוכח כי כתב האישום הוגש כנגד הנאשמים וזאת על אף שבשכונה בו נמצא הבניין נשוא כתב האישום קיימות חריגות בנייה רבות לרבות בנייה חוקית שבוצעה על ידי מי שהתלונן כנגד הנאשמים.
בית המשפט קבע כי נסיבות הבנייה בסטייה מהיתר הינן מתונות-יחסית, ומרבית הבנייה אף קיבלה היתר-שבדיעבד, וכאשר, מאידך גיסא, הרשעת הנאשמים תוביל לתוצאה בלתי סבירה ולחוסר שוויון חריף, בשל קיומן של חריגות בנייה דומות בשכונה ולפיכך מטעמי הצדק – גם תוך איזון בין מכלול השיקולים הרלוואנטיים – מחייבים את זיכוים של הנאשמים.
זיכוי מחמת הגנה מן הצדק בשל אי ביצוע הליכי חקירה טרם הגשת כתב אישום
בית המשפט לעניינים מקומיים בקריות מחק כתב אישום בשל טענת הגנה מן הצדק וזאת במקרה בו הפגם שנפל בהליך הוא הגשת כתב האישום כנגד הנאשם טרם זימונו לחקירה. בית המשפט קבע כי על אף שהמחוקק לא הטיל על המאשימה חובה לחקור את הנאשם בטרם הגשת כתב אישום, אולם אף בהעדר חובה חקוקה שכזו, הרי שחובה זו מוטלת עליה כחלק משמירה על זכויות היסוד של הנאשם ובפרט על זכותו למשפט תקין והוגן. חקירת הנאשם מאפשרת, בין היתר, לברר את טענותיו לגבי כתב האישום, אישושן או הפרכתן, קובעת ומגדירה את יריעת המחלוקת ואף מאפשרת בהמשך להעריך את מהימנות טענות הנאשם שיועלו בהליך השיפוטי עצמו. ראה לעניין זה ע"פ (חיפה) 1584/04 פלוני נ' מ"י [פורסם בנבו] (ניתן ביום 3.2.05):
"לכל חשוד קמה זכות שטענותיו יחקרו כדבעי. זכות זו היא זכות חוקתית המהווה פועל יוצא של הזכות למשפט הוגן, שמטרתה להגן על כל אדם, לרבות חשוד, מפני פגיעה בכבודו, בחירותו ובקניינו, כמשמעו בהוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הימנעות מביצוע פעולות חקירה, ובמיוחד חקירת מעורבים ובדיקת גרסאותיהם מול ראיות אחרות, מהווה פגיעה בזכות הבסיסית למשפט הוגן ומערערת את אמינות גרסת המאשימה."
וכן ע"פ (מחוזי חי') 3730/03 מדינת ישראל נ' מוסטפא אגבאריה [פורסם בנבו] (ניתן ביום 11.3.04) (להלן: "פס"ד אגבאריה"):
"ככלל, בהעדר נסיבות יוצאות דופן, על הגורם החוקר לחקור גם את החשוד בביצוע העבירה. חובה זו מקורה בחובתו של כל גורם חוקר, לנהל חקירה באופן סביר ולאסוף את כל החומר הרלוונטי לצורך הפעלת שיקול הדעת של הגורם המחליט באשר להמשך הטיפול בתיק החקירה. חובה זו זהה לחובתה של כל רשות מינהלית האמורה להפעיל את שיקול דעתה".
כן נקבע כי העובדה שהנאשם מואשם בעבירה של הפרת צו שיפוטי לפי סעיף 210 לחוק אין בה כדי לכרסם בחובה לחקור אותו כחלק מהליך הוגן [כב' השופטת מרגולין יחידי בעמ"ק (מקומיים ת"א) 9493/07 מדינת ישראל נ' טי.טי.וי הפקות בע"מ]:
"האם העובדה שמדובר בהליכי תכנון ובניה מצדיקה סטייה מדרך המלך, כך שאין צורך בקבלת גרסת הנאשם טרם הגשת כתב האישום? יגעתי ולא מצאתי כל הצדקה לעמדתה העקרונית של המאשימה כי הליכים אלה אינם דורשים גביית גרסתו של הנאשם כחשוד בשלב גיבוש החשדות. אין לשכוח כי עסקינן בעבירות מסוג עוון שאינן קלות כלל ועיקר, שהעונשים הצפויים בגינן הם קנסות בסכומים של עד 67,300 ₪ ועונשי מאסר של עד שנתיים. אין בעובדה שעבירות אלה הן עבירות של אחריות קפידה, או שמעגל האחראים לעבירה הורחב מכוח פיקציה בחוק כדי לשנות את מסקנתי. אינני סבורה גם כי יש להבחין כעניין שבמדיניות בין העבירות השונות בחוק התכנון והבניה, ו/או כי העבירה על סעיף 210 לחוק, אינה דורשת את חקירת החשוד, בשל העובדה שהיא מייחסת לו הפרת צו שיפוטי".
אתר מונגש
אנו רואים חשיבות עליונה בהנגשת אתר האינטרנט שלנו לאנשים עם מוגבלויות, וכך לאפשר לכלל האוכלוסיה להשתמש באתרנו בקלות ובנוחות. באתר זה בוצעו מגוון פעולות להנגשת האתר, הכוללות בין השאר התקנת רכיב נגישות ייעודי.
סייגי נגישות
למרות מאמצנו להנגיש את כלל הדפים באתר באופן מלא, יתכן ויתגלו חלקים באתר שאינם נגישים. במידה ואינם מסוגלים לגלוש באתר באופן אופטימלי, אנה צרו איתנו קשר
רכיב נגישות
באתר זה הותקן רכיב נגישות מתקדם, מבית all internet - בניית אתרים.רכיב זה מסייע בהנגשת האתר עבור אנשים בעלי מוגבלויות.